אחרי כל המדבר הזה

אחרי כל המדבר הזה

כמו כל ילדה מחונכת - אבקש קודם סליחה.

המון זמן שהזנחתי את הדבר שאני ממש אוהבת. להמליץ על ספרים. למען האמת אפילו לקרוא ספרים ובהחלט נקראו כמה יוצאים מן הכלל במובן החיובי של הביטוי.

למה נעדרתי? יש שיגידו- החיים. 
בסוד אגלה שכתבתי המון- הספר שלי הועבר בהתרגשות גדולה לעריכה לשונית. ההתמסרות של הטקסט ביני לבין העורכת המופלאה של הספר שלי הסתיימה- וככל שרציתי שתסתיים כבר- יש לי גם עצב גדול. כמו בסיום בית הספר- כל כך חיכינו שיגיע וכשהוא אכן עשה טובה והגיע- התעצבנו מאוד. סוג של סוף.
במקביל יש עוד כתיבה סודית שאני עמלה עליה ברוב ימי. ואפילו התחלתי לעבוד במקום חדש. מן סוג עבודה מרתק וחדש שבוא אני באה לעבודה אבל עובדת עם אנשים שבאים הביתה. אסביר בהמשך. בנתיים מדובר בגור של עבודה שאין להפריע לגדילתו הרכה בימים.

מה קראתי? המון. 
רומנים ישראליים, את זוכרת פרס ספיר הטריה על ספרה המופלא  פתח גדול מלמטה.
סיפורים קצת אחרים, כתובים היטב ורומנטיים להפליא.
קראתי את התרגום המחודש של שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק.
לפני אלפיים שנה (28 למען הדיוק- אלוהים שישמור) שלי- חברתי לחדש בקורס משקיות ת"ש הודיעה לי שזה ספר מהסוג שצריך לדעת בעל פה ואפילו בנסיעה איזושהי נמצא עותק שלו ביריד ספרים והיא קנתה לי אותו מיד. מפה לשם עברו אותן השנים המדברות, ושלי בכבודה ובעצמה (שלי גרוס) תרגמה שנית את הספר ועשתה את זה כל כך טוב ששווה קריאה חוזרת וחוזרת וחוזרת.
הסיפור הוא על רווקה יהודיה ניו יורקית (תקף בכל שינויי הזמן- רווקה בגיל מסוים בסביבה מלחיצה תשאר רווקה בגיל מסוים בסביבה מלחיצה לנצח) שמחליטה בייאוש רב לגמור עם הכל. אין טעם בספוילרים - צריך לקרוא ולהנות. לא כבד כפי שנשמע- להפך. והממתק בקצה- ראיון של שלי עם גייל פראנט המחברת. ספרות בנות במיטבה.

זהו להפעם. 
ספרים טובים ורבים מחכים ליד המיטה ולטורים הבאים.
חורף שמח עם עבודת גמר בצילום ליא' מופע להקות של כיתה ו'. 
ומליון טירונים בחוות השומר.