אנשים שחיים חיים שגרתיים או בשמה המפורש- קנאה

אנשים שחיים חיים שגרתיים או בשמה המפורש- קנאה

מקנאה בהם לפעמים. בחיי. באלו שקמים בבוקר, לובשים חולצה מאותו הדגם עם מכנס שלבשו לפני שבוע וילבשו גם בשבוע הבא, הולכים לאותה העבודה כבר עשרות שנים- ממנה גם, קרוב לוודאי, יצאו לפנסיה. וזהו. אין דרמות.

את הרהיטים קונים פעם בכמה שנים באותה החנות. בשישי הולכים פעם להורים מהצד הזה ופעם מהצד הזה. 

שגרה.

שקט.

אפשר להבין מהדברים שאני לא שייכת לזן הרגוע והבטוח של המשוואה הזו.

קובי בונה רהיטים שאני הוזה, אין לי מקום עבודה קבוע מאז ומעולם. בשישי בדרך כלל באים לפה חברים או שאנחנו אצלם, או קצת הורים או כלום. לפעמים אין ארוחת שישי. 

ואין שגרה ואין שקט והחיפושים לא נעלמים.

כרגע אני מקופת נערות שמחפשות את דרכן, נערות חכמות שמתעמקות בקיום, שנחבטות על קירות המציאות. המציאות הזו שהיא מחוץ לבית המחמם, זו שאבא ואמא לא יכולים לשנות (למרות שיש מקרים משמחים שדווקא כן). נערות שהופכות נשים. שכבר על פי חוק הן ברשות עצמן.

אני מביטה מהצד ומנסה להוציא את עצמי מהמשוואה - זו שכל הזמן משווה לחוויות שלי בגילן. דרכן היא פרטית משלהן, חייהן אינם חיי. המציאות שעוטפת אותן אינה המציאות בה אני התבגרתי. 

הדילמות- אותן דילמות. הרצונות לחקור- כל עלמה על פי נטיות ליבה- קיימים. החיפוש. הדילמות. ההחלטות שיש להחליט- בעיקר אלו הקשות- שלא ביקשו לעצמן. 

ממרום זקנתי המופלגת אני יכולה רק להגיד שאכן יש לחנוך לכל נערה על פי דרכה. ללוות, להקשיב, לא לדחוף ולעזור כשמתבקשים. 

מאחת מהן התבקשתי לעזור בספרים. לחשוב מהם הספרים שיכולים להתוות דרך, או לכל הפחות לפתוח חלון למחשבה בריאה והחלטות מיטיבות. 

ועדיין לשמוע מהן שהספר אכן הסיט את הוילון ונגלה אור מסוים- כזה שמאיר זוויות לא מוכרות בחייהן.

מה הומלץ? (והתבקש על ידן?)

האדם מחפש משמעות של פראנקל.

ללכת בעקבות הלב של של סוזנה תמרו

מרד הנפילים (למה העולם ברא עלמות אן לא בשביל לקרוא את מרד הנפילים)

ארבע ההסכמות של מיגל רואיס 

וכל ספרי אנטואן דה סנט אכזופרי.


לאחל להן שגרה? רק אם זה מתאים להן וטוב.

חיפוש. מאחלת גם מאחלת. אפילו למצוא מידי פעם.

מה לא? לא לאפרוריות ולהתפשרות. 

אה.

ילדתי בכורתי התגייסה השבוע. לא הסכימה לפוסט משתפך בפייסבוק. קיבלה בלוג.

מקדישה אותו לכמה מופלאות שחולקות איתה חיים- לנטע, שקד, אורן, ולעמר שלי. הגולות הכי צבעוניות בצנצנת.