בנים וכוס קפה

בנים וכוס קפה

יש בנים סופרים, ואפילו שיודעים לכתוב.

אפילו לכתוב באופן שאצליח לאהוב את כתיבתם כליל.

בתמונה ניתן לראות בשורה התחתונה את אהובי העבר החלקיים (אין כאן את סיפור פשוט של עגנון ואת ספרי השירה של יהודה עמיחי לא את ארוחת בוקר בטיפאני של טרומן קפוטה) ובשורה העליונה שניים שהם בציר חדש ומוצלח ביותר.

לקח לי הרבה זמן להודות שאני מעדיפה סופרות בנות. ניתן להאשים את בגידותיהן (כן, בגוף שני וכמות רבים) של חברותי לאורך השנים, ביחס האמביוולנטי שלי לנשיות שלי (נפגשנו לא לפני הרבה שנים - אני והנשיות), ובכלל המין הנשי לא עשה עלי רושם מאוד כביר.

השבח לאל השתנו הדברים.

א. התבגרתי.

ב. הכרתי נשים ראויות מאוד.

ג. ילדתי שלוש נשים (או נשים לעתיד בחלקן) מופלאות.

ד. הבנתי שסופרות בנות כותבות דמויות בנות הרבה יותר טוב מסופרים בנים.

אבל...

יש כבוד גם לבנים כותבים. בטח לבנים קוראים.

במוצ"ש האחרון הרצאתי על אהבה בספרים (נושא שולי כזה שאפשר לסכם אותו בשלוש דקות...), בתום ההרצאה ניגש אלי גיא- חבר שלנו, וביקש הרצאה לבנים. הרי לי אתגר. בכל אופן נחזור לכתיבת בנים.

ישנם סופרים שיודעים לכתוב דמות נשית- אני לא אומרת. מעטים הסופרים שיודעים לעשות זאת טוב כשדמות המספר שלהם היא מספרת.

דווקא בספרים המצולמים הדובר הוא גבר אבל איזה יופי הם יודעים לכתוב גם על נשים.

בפינה הימנית למטה נמצא "כימים אחדים" של מאיר שלו. אני מאוד אוהבת את כתיבתו של מאיר שלו. אני חושבת שאני עדיין יכולה לצטט את רומן רוסי- או לפחות חלקים נבחרים ממנו. אבל האהוב עלי ביותר הוא כימים אחדים. הספר הוא סיפור אהבה של שלושה גברים לאישה אחת. בגדול. במצומצם- מטאפורות להמון סוגי אהבות. ובמצומצם מאוד- מטאפורות מאוד מדויקות לחלקים אישיים מאוד בחיי. 
ותנוחו- מעולם לא חיזרו אחרי שלושה גברים במקביל (אולי ואני לא שמתי לב?!). ושמו של הספר הוא ציטוט יפיפה אם לא היפה מכולם - מהתנ"ך. יעקב "חיכה" לרחל 7 שנים והן היו בעיניו כימים אחדים.

ככה צריך לאהוב בנות. בדיוק כך.

פרנסוס והנני האהובים מאוד מאוד- לא זקוקים לי. מליצי יושר כבר היו להם בשפע.

מייקל שייבון תמיד מחזיר לי את האופטימיות שיש חיים אחרי סדנאות כתיבה (הוא תוצר של אחת מהן...) ואסיים בשיר האהוב עלי ביותר של אברהם חלפי:

היה מי שאמר

היה מי שאמר:
איך אלא קנה סוף...(אינך זוכר?)
אני מוסיף:
         נוטה להישבר.

ומשהו בתוכך
אולי זה לב
והוא השער - כואבים יבאו בו
יבאו.

יש ופתאם תכה בו העוית
ואוי למלכותך הקנה סופית.

 

בשבוע הבא פוסט יומולדת מיוחד והמלצה חדשה.

פורים שמח.