החברות הגאונות שלי

החברות הגאונות שלי

לפעמים ישנן סדרות של ספרים שהן אהובות ופופולריות מאוד. 

בדרך כלל מבחינתי זה אומר שאני מאוד נזהרת. ומתחילה מעט לפקפק. משהו בקצה אפי אמר לי שהפעם זה אחרת- זו לא קריאה מאוד פשוטה ולא רומן צפוי ומתקתק.

בנתיים כל כרך וכרך של של הסדרה המרובעת הזו הסתיים ולא עלה על דעתי איך אפשרי בכלל לכתוב לו המשך. וכל המשך עולה על קודמו.

אני חייבת לציין שהכרכים כולם כבר היו בידי וכמעט רכשתי אותם באנגלית. אבל שפת אימי היא עברית- בעיברית ההנאה מהקריאה היא גדולה פי עשרות מונים מקריאה באנגלית. מה גם שהתרגום כאן טוב. ממש טוב. אלון אלטרס עושה עבודה נהדרת וישנה ההרגשה שהספר נכתב אכן בעברית. במציאות התרגום המסובכת בישראל- זו קרן אור.

סיפור רווי דמויות ומשפחות אך ברור וקל לחלוטין. החומר ממנו עשויים חיי. חברויות.
לצערי אין לי חברות רבות שאני סוחבת מלידה ועברנו חיים של חלוקת ילדות וחיים יומיומיים ביחד. אבל בזוג החברות הזה אני מוצאת את רוב המודלים החבריים של חיי- בעיקר כי מדובר בתחושות של המספרת- כיצד היא חווה חברויות- וזו גדולת הסדרה בעיני.

בבוקר ה-15/3/17 יצאתי עם הורי לארוחת בוקר לכבוד יום הולדתי: בבית הקפה היו מדפים של סיפור חוזר - 3 ספרים.

המשכנו לסניף הקסום והמרגש של מעין בזכרון יעקב במדרחוב (סטימצקי) ויצאתי עם עותקי קריאה נושנים ועם השלישי הזה והחדש של מאיר שלו שמופיע בהמלצה - וקצת התעופפתי מאושר חזרה אל המכונית.

יש ספרים שהופכים אותי מאושרת ומרוגשת. אלו הספרים המצולמים. תהנו.