היזהרי בזכרונותיך

היזהרי בזכרונותיך

ספרים- כמו מקומות הם זיכרונות.

אני זוכרת מה הרגשתי כשקראתי ספר, כיצד הוא השפיע על חיי.

אחד המכוננים בזיכרוני היה "מה שגור הגורילה צריך" של אורית מורן. קיבלתי אותו במתנה מחברתי אפרת וקראתי בו עשרות פעמים. הוא היה מודל דפוק ושנון ומערכות יחסים דפוקות ושנונות. בכל קריאה גיליתי משהו חדש ודמיינתי דמויות שלמות להפליא וברורות לחלוטין.

הספר- כדרכם של הספרים החביבים עלי במיוחד - הלך לאיבוד. ומידי פעם - כשנדרשתי על ידי בנותי להמלצה על ספר- חשבתי עליו.

בזכות הפנסיה הזמנית שגופי כפה עלי התפנה לי זמן. אך אם להיות הוגנת - ניסיתי לחפשו גם בעבר ללא הצלחה.

הפעם כתבתי מייל לכל אתר ספרים משומשים שמתהדר בהימצאות עותק מהספר אצלו. רוב רובן של התשובות היו שליליות, אך בוקר אחד התקשר בחור חביב ואמר שהעותק בידיו הוירטואליות. הבחור היה מ"סיפור חוזר" המופלאים. לא הצלחתי לעצור את שטף דיבורו- הספר במצב טוב, באשקלון (מכל המקומות בעולם), וישלח אלי תמורת 35 ש"ח כולל משלוח.

שמחתי

"לאן לשלוח לך שיהיה לך קרוב..." תהה בינו לבין עצמו איש שיחי (לצערי לא זוכרת את שמו).

"אה" צהל- "יש סופרפארם בטמרה או בסכנין. מה נוח לך?" 

"סליחה?!" תמהתי "לא בדואר?"

לא. נענתי- יש שירות עלום שנקרא בוקסיט (boxit) והספר יחכה סופרפארם בסכנין.

אחרי מספר ימים אכן קיבלתי הודעה לנייד שהספר מחכה לי וחציתי את סחנין הפקוקה לסופרפארם.

חניתי ותהיתי מה אני הולכת להגיד- שלחו לי ספר? מחכה לי חבילה ולא של טיטולים? ולאן אגש, לפרפומריה או למחלקת צבעי השיער?...

שוין.

אשת שירות חביבה פגשה אותי בכניסה- "מרחבא"

עניתי לצערי מרחבתיין וזכיתי לצרור משפטים בערבית מהירה.

נפנפתי בזרועותי בסימן הפנטומימה הבינלאומי שאני לא מבינה חצי מילה.

היא קראה לעזרה והבחורה החדשה שכצפוי לא הבינה מה אני רוצה מחיה - עשתה מעשה אחראי ושלחה אותי לבית המרקחת.

נגשתי לרוקח החייכן וגמגמתי "שלחו לי לפה..." ולא הספקתי להגיד אפילו את ה:"אה...." והוא שאל: " את הדס?"

נפלתי (שילוב של תדהמה וצחוק). אני היחידה שביקשה חבילה בסידור החדש לסכנין.

 

פתחתי בשמחה של פגישה עם חבר ותיק את הספר (אכן במצב מצוין) ו...

כגודל הציפיות. 

ממש. סיפור מסעו של הספר אלי ושלי אליו היה משמעותי וטוב יותר.

אני אפילו נבהלת לתת לבכורתי לקרוא. 

איזה מזל שאני לא בת 16 כבר כמעט 30 שנים.

מצד שני- אהבתי אותו בשעתו מאוד ואז הוא היה נפלא לי. ואולי זכרונות צריכים להשאר זכרונות. 

אותו הדבר קרא גם עם מרד הנפילים וכמעיין המתגבר של ראיין ראנד ואפילו עם עולם חדש מולא של האקסלי.

מזל שיש עוד בני 16 בעולם. שייהנו הם.