חנות ספרים בגינה פורחת ומדשאה לא מכוסחת

חנות ספרים בגינה פורחת ומדשאה לא מכוסחת

איי ג'יי פיקרי הוא גבר מאוד אגוצנטרי, שקוע ברוטינות היומיום שלו, וחושב שהוא יודע הכל יותר טוב מכולם.

בקיצור- אם היינו בשלהי שנות השמונים עד אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת- קרוב לוודאי שהייתי יוצאת איתו.

ככה הם הגיעו אז -  הבחורים בחיי - מוזרים, חובבי ספר, עם בעיות אינטימיות חריפות ובגדול- חשבו שהם המציאו את החוכמה מחד ומאידך- שהעולם פשוט ישפוך עליהם מכל טובו- ככה סתם- כי מגיע להם.

למה הייתי יוצאת עם איי ג'יי פיקרי? כי יש לו חנות ספרים. בזמנו- על הכל הייתי סולחת תמורת ספרים.

למה אני מתה על הספר הזה? הוא לא מתוחכם, הוא לא מתפייט. אין בו באופן שיטחי שום קסם שמבצבץ מעל פני הקרקע.
התובנה שהייתי מתאהבת בפיקרי צנחה לי בשלבים מאוחרים יותר.

אבל בקריאה שניה ושלישית - בעיקר בעברית- הבנתי מה פעל עלי כאן. כל הדמויות, עד האחרונה שבהן- כולל כל חברי מועדון הספרות של השוטר למביאסי- מושלמות. לא פחות. מחר הן תחצינה מולי את מעבר החציה ואדע במדויק שמדובר בהן. הן מצוינות, לא מתחנפות, לא סטריאוטיפיות והן מופלאות. כולל מאיה התינוקת הגדלה- שבהתחלה - בהתאם למוצאי הספקני- חשבתי שהיא לא אמינה כדמות. טעיתי היא מושלמת כמו כולן.

עלילה לא מסובכת, צבעונית, עם טוויסטים מדויקים ולא ספרותיים רוחניים ושנחשבים איכותיים. 

ספר פשוט וטוב וכאשר חושבים עליו שוב- שלא לומר - קוראים אותו שוב נהנים יותר. בעיני- ככה צריך.

גם בנים- פשוטים, מקסימים שדורשים קצת קריאה חוזרת. כשבכורתי שאלה אותי מה התכונה שהכי מושכת בגבר בעיני (גבר... לא כל זכר כידוע עונה להגדרה- אבל זו כבר קרקע מזון פוריה לפוסט שלם) - עניתי שהוא מאוהב בי- זו תכונה שתמיד קסמה אצל בנים.

ועוד הערת בסיס- העותק הראשון ובאנגלית נקנה לפני 4 שנים בלונדון - וכל ספר שנקנה על ידי בלונדון- הוא כבר אהוב עלי מאוד.

בתמונות- העותק האנגלי על רקע מה שהיה המדשאה שלנו לפני האביב והעותק העברי על רקע הפריחה בכניסה לבית. ועכשיו ברור לכולן למה התחתנתי עם קובי- הוא מאפשר רכישת ספרים בלונדון מידי פעם, הוא הקים את הגינה הכי יפה בעולם, הוא שוכח לכסח וככה יש מליון פרחים שאני אוהבת, והוא היה מאוהב בי מהרגע הראשון ואיכשהו עוד מחזיק מעמד.

יומולדת שמח מותק.