ימים של אושר- זהו שלא

ימים של אושר- זהו שלא

יש ימים כאילו. קל מאוד להתמכר אליהם, הם חלשים- גם פיזית, הם מבאסים, הם מן סטירות לחי קטנטנות שהעולם נותן לך.

וכן, אני יודעת- זו לא המציאות, אסןו שהם ינהלו אותי, ויש לי הרבה אנשים ומעשים באמתחתי שאני צריכה להגיד בעבורם תודה.

לא שוכחת, אבל ימים כואבים הם בהחלט אבן דרך. מיותרת, אבן אבן דרך.

עם השנים אני משתדלת לתת להם פחות מקום במטבח שבראש שלי (למה מטבח? הכל קורה במטבח).

אשה חכמה אמרה לי פעם שבימים המיותרים האלו צריך לכתוב. למי יש חשק. בטח לא לי.

אבל- עליתי על טריק לפני כמה שנים. זה היום לפרגן- לא בענייני  קארמה טובה עסקינן (אולי גם- לא מזיק). אלא באמת בחיפוש אחר הדברים שכן העירו את יומי. פעם. לפני התקופה הקצת מבאסת הזו.

שני בלוגים:

לייזה פאנלים- שתמיד מצליחה לשעשע אותי ולפחות בראש אני מבשלת ואופה טוב כמוה- חייבת לציין שמתכוניה טובים ועוגת הגבינה בשבועות שינתה לי משבצת בחג האחרון ועליתי כמה דרגות (לפחות בעני בנות ביתי וזה בהחלט משהו)

המלבישה- גילוי נאות- אי שם בשנות ה-90 חודש יולי בקורס ת"ש בה"ד 11 שלי גרוס ואני חלקנו חדר וחתיכה קטנה של חיים (פצפונת) והיא נפלאה ושכחתי להודות לה כשנפגשנו לפני שבוע אחרי אי אלו עשורים על "שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק" שהיא קנתה לי בסיום הקורס.

יישות וירטואלית והמלצה- רויטל ויטלזון יעקובס- תעקבו בפייסבוק - אתם לא לבד. מה לי ולה? - היא דתיה, צעירה (עכשיו היא מתה עלי), אמא לקטנטנים, וכותבת מחוננת. בעיקר?! מצחיקה אותי מאוד. הוציאה מבחר מכתביה בספר מעולה ומומלץ בחום למי שרוצה לצחוק מכל הלב ולהתרגש מאותו איבר בדיוק. כל אמא צעירה שעוד לא רכשה את הספר או הלכה למופע שלה (יוצאת אוטוטו לפגרת לידה- חופש זה לא) שתעשה לעצמה טובה ותלך. אה, וקצת עבדנו יחד.

בית קפה

אני מהגליל (לכהי ההבחנה) ולכן אמליץ על קפה הבית שלי קפה יודפת. הוא פתוח בבוקר עד אחה"צ, בסופשי"ם פתוח בהחלט- הנוף בשפע, החיוכים והקפה גם, והאוכל מעולה. חופשים בצפון? תסמנו במפה. ואם באים באמצע השבוע על תפריעו לי לכתוב בבקשה.

חולצה (נהיתי אודטה)

עכשיו בפוקס. נשבעת. יש חולצות קצרות מטריקו מפוספסות שטובות ומחמיאות גם לנשים שהמידה שלהן במכנסיים היא 42 ויש כמה טיירים מיותרים באיזור הבטן- היא לא נצמדות ונראות נהדר ואפילו זולות. 

ולסיום ספר - כדי שלא תחושו שעברתם ליקום מקביל - לסופרת קוראים גפנית לסרי קוקיא והיא מהממת עוד הרבה יותר מהשם שלה. הספר נקרא הים של וינה- בהוצאת רוח צד/זמורה ביתן. כתיבה איכותית, סטורי טלרית מצוינת, וכל מה שמתחשק לי עכשיו זה לנסוע לוינה. 

אז עוד שבועיים נוסעת ללונדון...