לסדר לעצמי קצת נחת

לסדר לעצמי קצת נחת

אם תביטו טוב טוב בתמונה, ותשקיעו בפרטים- תגלו את האושר וההבטחה מבחינתי.

אני מודה שהייתה תקופה לא קלה - מבחינה קריאתית לאחרונה. לא נדלקתי- אם אפשר לנסח זאת כך. לא התרוממתי השמימה (כפי שפעם אחת מהלקוחות בחנות הספרים שניהלתי נהגה לומר) משום ספר ממש.

אחרי טוהר של פראנזן, הנני של ספרן פויר וגינת בר של מאיר שלו- קצת בעטתי בחשכת העולם הספרותי. היו טובים, אך לא מעיפים.

בצר לי פניתי לספרים האהובים עלי בעבר- וגם כאן- לא הצלחתי לשחזר חוויה מדויקת של אושר קריאתי מזוכך. 

אני שייכת לזן הקוראים שהקריאה משפיעה על שגרת יומם- ספר טוב הופך יום פושר ליום משמעותי, ספר גרוע- מצליח לעצבן ואפילו מאוד.
ספרים מאכזבים- יכולים להוציא מהדעת, אבל כל ספר טוב הוא חתיכה גם בחיים שלי. אני עפה בספרים- אם אני מתנתקת מספר ברגע משמעותי (כן, החיים האלה לפעמים מאוד מפריעים בקריאה) אני משתוקקת ממש לחזור לחברים שלי שם- בספר.

אני לא אזבל הפעם על חשיבות הקריאה בכל שלב בחיים (היא חשובה, תסמכו עלי בעניין הזה ונמשיך) אני רק אגיד שכשאני פוגשת אנשים שלא כל כך קוראים (כמה מחברי הטובים וחברותי המצוינות יש לומר) אני נורא רוצה להכיר להן איזו דמות מאיזה ספר, או לאחל להם מסע כזה עמוק ועוקץ ומטורף- כמו שחוויתי בדיוק באחד הספרים. 
כשאנשים שאני אוהבת מבקשים המלצה על ספר- אני מרגישה חצי שדכנית- ותמיד מקווה שהזיווג יצא טוב.

 בתמונה הספרים שנשלחו אלי ושקניתי בשבועיים האחרונים.

מאז שצולמה התמונה כבר נקראו שניים. ואחרי מדבר ארוך של הבטחות מבוזבזות- התקיימה ההבטחה הפעם. 

אני לא ארחיב, רק אציין שהוצאת הכורסא עושה עבודה מצוינת שוב.

וכשאני אהיה גדולה אני ממש רוצה להיות שי סנדיק - וזו ההמלצה הגורפת והחד משמעית של החודש...

לימים מלאים בהבטחות ותתי עלילות מרגשות.