סוף הקיץ - תהיות ותובנות

סוף הקיץ - תהיות ותובנות

לתובנה שאני שונאת קיץ הגעתי בערך בגיל 3. לא חול ים, לא מים מלוחים במעלה האף, ואפילו לא בריכה הצליחו לחבב עלי את הקיץ, אולי אבטיח.

הזיעה, המזגנים, הלחות המייגעת בתוספת חיילת משלי בשטח (גם דיון שצריך לקיים- מה יש לה לחפש שם) מביאים אותי שנה אחר שנה לאותה תובנה בדיוק- אני סוג של חיה ממקום אחר. אני בעצם מערבות פולין וכל הימתיכוניות הזו ממני והלאה- לפחות פיזית.

הימים שעוברים עלי גם ככה סובלים מחוסר כיוון ברור וסכיזופרניה קלה עד מתונה. השבח לאל שאני נשואה לאדם עמיד בסך הכל שלא רק שלא נבהל- אפילו קצת נהנה מהטירופים הקטנטנים שאני חווה אחת לכמה זמן.

חוסר הכיוון מתבטא בכתיבה שלי (אני שומרת אך ורק לשם הלצה את הכתבים שלי מתקופה זו- יום אחד החומר הזה יצחיק מישהו מאוד, או לחילופין יהיה המסמר האחרון בצו האשפוז הכפוי שיגיע).

ובעיקר חוסר הכיוון האחיד מגיע לקריאה.

השבוע נקראו שניים- שונים זה מזה כמזרח מהמקום הזה שכולם משתזפים בו.

בריט מארי היתה כאן של בקמן- הוא לא ספר אייקוני- ללא ספק לא ילמד בשום מוסד אקדמי, אך כן יזכה בפרס- פרס כלשהו על מכירות רבות. למה?- הנוסחה המשומנת עובדת- קריאה על דמות לא שגרתית שנכתב חד משמעית לקולנוע, אבל כמו שסבתא נחמה היתה אומרת- קריא. ממש. לא רומן רומנטי מזן ספרי שלגי- אבל בהחלט מז'אנר הדמויות האקסצנטריות שכל כך אוהבים לאהוב לייטלי.

השני בראש של ברונו שולץ
אם משהו לימד אותי ידידי אמיר ז"ל- הוא לקחת כל דבר שמודפס עליו השם ברונו שולץ ולקנות. 
את הספר הזה כפי הנראה בהחלט ילמדו באקדמיה (לפחות כזו שרוצה לזכות בהערכתי) 5 סיפורים מדויקים ומרהיבים על יהדות, נאציזם יצירה וכאן ביד אומן- גם יחסים אנושיים בכל הטרפת הזו. בספר זה מקוריות רבה וטיפול עדין ויפיפה, גם אם לא תמיד נעים ומתחנף לקורא של תקופה מאוד מסוימת.
אני לא אוהבת ומעריכה משפטים כמו- "שופך אור חדש על תקופת מלחמת העולם השניה" שמאוד פופולרים בעשורים האחרונים.
כאן נשפך האור על האדם - לא זה שחיפש משמעות אצל פראנקל - אלא זויות מרתקות על התנהגות האנשים, על המפגשים. 

כתוב נפלא ואפשר להבין שמבעד לכל החום והג'יפה- ממליצה בחום.

בברכת סוף קיץ מוצלח שאמן ויגיע כבר כי מספיק. 

שבת ראשונה בצבא שלום לכולנו.