סירנות בכלא 6

סירנות בכלא 6

בשנת 91 היתה מלחמת המפרץ ואני הייתי משקי"ת ת"ש בכלא 6.

היה רע לתפארת, ומבאס ברמות אחרות. כאמא- אני מסבירה לבנותי שזו היתה גדילה וצמיחה, ולמדתי המון על העולם והחיים האמיתיים. כאילו דחוף למישהו לדעת איך בעזרת תפוח אדמה ובצל אפשר לשבור רגל ואיך המדינה לא מטפלת באלימות במשפחה.

אחרי האושר הזה קיבלתי את האפשרות לבחור כל בסיס שאבחר להמשך השירות. הגעתי למתקן אדם שהיה בסיס טירונים של סיירות ופרחתי.

יום אחד נפל לידי עותק של שירת הסירנה של עירית לינור.

לא ידעתי שמותר לכתוב ככה, לא צחקתי הרבה זמן, אולי מעולם- כפי שצחקתי מהספר הזה. והוא בעיקר לימד אותי איך לא מוותרים על גבר שאת רוצה מבלי לוותר על כבוד עצמי. ולימד אותי להיות צינית עם מינונים הרבה יותר מדויקים.

העותק הזה נסע איתי עד היום לארצות הברית, ולהמון דירות שעברתי.
ריפא לב שטרח להישבר שוב ושוב, שימח בעצב ושמר על שפיות.

חייבת לציין שני דברים.

א.לא אהבתי את הסרט.

ב.חוץ מבנות בראון- לא ממש התחברתי לשום ספר של עירית לינור.

אבל הי, היא כתבה את שירת הסירנה ומאז לא משנה מה- אני זוכרת לה חסד גדול בחיי.

אז לכבוד כל הבנות שלא מעיזות אבל יודעות שזה נמצא שם, ולכל משקיות הת"ש שהיו ויהיו בכלא שש- כמה שרע לכן- לא ראיתם חיילים מזריקים לעצמם אטרופין מהלחץ, או חוטפים דום לב באזעקות, אז אכן יכול להיות יותר גרוע.

אז יללה, למצוא את העותק המדובלל שנמצא איפשהו ולפרגן לעצמכן אתנחתא להרמת המורל ומתיחת עור הפנים.

מומלץ לקרוא בטיסה בדרך לחופש עם חברות או ברגע המדויק שנדמה לך שכולם מטומטמים.
אם תעני לשתי ההמלצות הללו- שיחקת אותה, ואת צודקת. בהתאמה.