ספרים ומחברות ריקות

ספרים ומחברות ריקות

ליום הולדתי ה- 11 או 13 (לבת המצווה קיבלתי דברים אחרים) קיבלתי מדודה דליה מחברת ריקה. חלקה, שבתוך היה גם שורון (שורון הוא דף קרטון קצת יותר קשיח מהדפים של המחברת ונועד לעזור לכתוב ישר על דפים חלקים- כשמניחים אותו מתחת לדף). ואולי היא אחראית לעבדה שמאז היו ויש לי עשרות מחברות שהן כתבתי וציירתי. גם היום אני מחזיקה 4 לפחות במקביל.

דבר לא נעלם לי, החומרים מתחומי חיי השונים נמצאים, ובגללן התיקים שלי תמיד קצת יותר כבדים מהרגיל. 
חיפשתי לפטופ יותר קל אבל לא מחברת יותר דקה.

פעם הייתי המפגש סופר עם ארי דה לוקה הסופר האגדי. הוא סיפר שכשהוא רוצה לכתוב ספר- הוא ניגש לחנות כלי הכתיבה הקרובה, קונה מחברת עם כריכת קרטון חומה (להלן בהשוואה- מחברות "דפתר" שלנו) ועפרון (או עט, כבר לא זוכרת- משום מה בראשי דבק דימוי העיפרון).
ואז יושב ארי דה לוקה וכותב בבת אחת ספר. ללא מחיקות וללא שינויים.

לא שמעתי מאז על נס שכזה, אני בטח לא קרובה בקצה קצהו של אופן הכתיבה.

המחברות שלי הן ערימות של טיוטות ורעיונות וורסיות על אותו הנושא ו... אני חושבת שברורה רוח הדברים.

לפני הרבה שנים הומלץ בפני ספר על כתיבה שנקרא ציפור ציפור של אן למוט. והוא אושר צרוף למי שיודע גם קצת לחייך, שלא לומר שלפעמים מסביבו מעירים לו שהציניות שלו לפעמים לא במקום. (אף ציני לא באמת מרגיש שהוא ציני).
ספר על כתיבה שהוא חכם ומאיר את עולם הכתיבה. 

על כתיבה ופרסום ספרים יש לי הרבה מה להגיד, אך לא עכשיו. בקצרה מאוד אך בדיוק רב אומר- שמי שמרגיש שהוא כותב- שיכתוב. בלי שיקולים, בלי מחשבות פרקטיות והכי חשוב בלי ציפיות. 

כי כל יצירה היא יצירה אותנטית ואישית וככל שהיא כזו- ככה הרבה יותר טוב.

ורק על הפסקה הזו אן לאמוט היתה מורידה לי את הראש.

 חורף נעים

הדס
אוטוטו אמא של מכי"ת.