ספר שלא קראתי ואפילו סרט שלא ראיתי

ספר שלא קראתי ואפילו סרט שלא ראיתי

אני עומדת להיות קצת פוליטית בטור הזה. הוא יתחיל תמים, הטור, ובלי שתרגישו זה יבוא. ראו הוזהרתן.

הרבה פעמים עולה הסוגיה מה יותר טוב - הסרט או הספר. 98% מהפעמים בוחרים באופן אוטומטי בספר.

אצלי האחוזים שונים.

ישנם סרטים שעשו הסטוריה שהתבססו על ספרים בינוניים, עיין ערך חלף עם הרוח. אפילו בעת החדשה ואין לי ענין להעליב אף אחד או לאבד נקודות בדרך לסוף הטור (ששם קרוב לודאי לא כל העולם יסכים איתי- וזה ממש בסדר) יש סרטים שעולים ביופיים ובפרשנות שלהם לסיטואציות- שבכייף עוקפים בסיבוב ספר עם עלילה נהדרת שטובעת בתיאורי נופים מתישים או בחיבוטי נפש מייגעים.

אני אוהבת סרטים, אמנם קצת פחות מספרים, אבל בהחלט גם אותם - אם הם טובים, סוחפים, ואתה רואה את היוצר שמאחוריהם. את העין האישית של מי שהגה אותם.

לא את כל הספרים קראתי (אל תספרו לבנות שלי- הן משוכנעות שכן). ולא ראיתי את קצה קציהם של כל הסרטים הטובים בעולם.

כשהתבקשתי להמליץ על ספרים קראתי אודותיהם, ריפרפתי ברובם והקשבתי לדעות של אנשים שאני מעריכה.

את הדיון על האם הסרט מקלקל את הספר לפעמים- כי מה לעשות- בספר אנחנו נדרשים קצת לדמיין ולייצר את העולם הויזואלי בראשינו- אערוך בפעם אחרת.

הפעם אני נדרשת לסרט שלא ראיתי.

ראיתי תקצירים, ראיתי סרט קודם של הבמאי שהיה בעיני מרהיב וגאוני.

אני יודעת על מה הוא.במה הוא עוסק.

בקטנה ממש- הצטרפתי לציבור שעוסק בדילמות האלו.

אני מדברת על "פוקסטרוט" של שמוליק מעוז. הסרט החדש שזכה אתמול לכבוד היסטורי שכפי הנראה מאוד מגיע לו וזה בפרס ונציה.

הסרט מדבר על אבא בישראל היום שבנו בצבא. האבא יודע מה זה צבא ומהי מלחמה.

כל אבא בישראל כיום יודע. גם כל אמא.

והידיעה הזו פוגשת את הפחד הכי נורא. את שורש שורשו של של הכאב הכי גדול שאדם יכול להכיל.

אם הבנתי נכון- על זה הסרט. בזה כוחו- שם הוא נוגע בכל אדם. פה, בונציה, בסומליה ובקוריאה. 

הורה הוא הורה, מלחמה היא מלחמה.

אין לי בעיה עם התחושות והדעות האותנתיות של מי שיושב כרגע בשלטון וזרוע אגרסיבית שלו ומאוד חד ערכית- אחראית על התרבות. אני מעריכה אנשים שעקביים בדעותיהם.

צר לי עליהם בראי ההסטוריה. שיעצרו בבקשה הצמד הלא מרשים הזה (הזעתי על ההגדרה) רגב ונתניהו ויקראו קצת בספרי ההיסטוריה (אחד מהם לטעמי הוא בן של הסטוריון) ויראו איך אותה הסטוריה שופטת מנהיגים כמוהם ומה ייזכר ממורשתם.

ובחלומי יום אחד, בקרוב, תלך האמא לילדים מירי רגב לסרט. דוברת צהל בדימוס, ותבין שהסרט הזה הוא על כולנו, בעיקר על ההורים הקרביים, שטוחנים מילואים, שמחנכים כך גם את ילדיהם שהולכים בעקבותיהם. אותם ההורים שבבקו"ם פוגשים את הפחד הכי נורא.  ואם הוא זכה בפרס- כנראה שכל העולם ראה בו יצירה מצוינת.

לאדם שאמור להנהיג אותנו כבר שנים רבות, וגורם לי לזוע באי נוחות בכסאי- ממש אין לא כח ורצון להתייחס.

רק שביום פתיחת שנת לימודים התברכנו בברכת נשיא המדינה שהוא מנהיג ומכוון לערכים ולאחדות.

ובראש ממשלה שעסוק בעולם שלם שמתייקם בראשו ובו הוא נרדף.

אתה הראש ממשלה של הבנות שלי מר נתניהו- תאחל להן שנה טובה?! מסתבר שזו משימה קשה. קשה מידי לראש הממשלה בימים אלו.

השבוע המלצה על הסרט "פוקסטרוט". לא על ספר.